יהודה עמיחי

אקולוגיה של ירושלים

הָאֲוִיר מֵעָל יְרוּשָׁלַיִם רְווּי תְּפִלּוֹת וַחֲלוֹמוֹת

כְּמוֹ הָאֲוִיר מָעַל לְעָרֵי תַּעֲשִׂיָּה כְּבֵדָה.
קָשֶׁה לִנְשֹׁם.

וּמִזְּמַן לִזְמַן מַגִּיעַ מִשְׁלוֹחַ חָדָשׁ שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה
וְהַבָּתִּים וְהַמִּגְדָּלִים הֵם חָמְרֵי אֲרִיזָתָהּ,
שֶׁאַחַר כָּךְ מֻשְׁלָכִים וְנֶעֱרָמִים בַּעֲרֵמוֹת.

וְלִפְעָמִים בָּאִים נֵרוֹת בִּמְקוֹם בְּנֵי אָדָם,
אָז שֶׁקֶט.
וְלִפְעָמִים בָּאִים בְּנֵי אָדָם בִּמְקוֹם נֵרוֹת,
אָז רַעַשׁ.

וּבְתוֹךְ גַּנִּים סְגוּרִים, בֵּין שִׂיחֵי יַסְמִין
מְלֵאֵי בֹּשֶׂם, קוּנְסוּלִיוֹת זָרוֹת,
כְּמוֹ כַּלּוֹת רָעוֹת שֶׁנִּדְחוּ,
אוֹרְבוֹת לִשְׁעָתָן.

 

מתוך:

שירי יהודה עמיחי כרך 3,

שוקן, 2004