כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן 17
מִישֶׁהִי מֵהַכִּתָּה
לָקְחָה אוֹתִי אֶל הַשְּׁבִיל שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בֵּית-הַסֵּפֶר
וְאָמְרָה לִי לָגַעַת לָהּ בֶּחָזֶה.
זֶה הִשְׁתִּיק אוֹתִי.
הִיא לֹא פְלִירְטְטָה
לֹא הִתְנַשְּׁקָה
סְתָם אָמְרָה, "תִּגַּע לִי בַּחֲזֶה".
חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מִין מִשְׂחָק עֲבוּרָהּ.
רָצִיתִי לָגַעַת, כָּל-כָּךְ רָצִיתִי,
אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לָזוּז.
מֵאֲחוֹרֵינוּ עָבְדוּ פּוֹעֲלֵי בִּנְיָן
בַּהֲקָמַת יְשִׁיבָה תִּיכוֹנִית פְּרוֹגְרֶסִיבִית לְיַהֲדוּת יֻקְרָתִית
מִמֶּרִילֶנְד, אַרְצוֹת הַבְּרִית,
וְלֹא הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה.
הִיא פָּלְטָה אֲוִיר בְּבוּז
וְהָלְכָה מִשָּׁם.
בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים הִמְשַׁכְתִּי לַחְשֹׁב עַל זֶה.
תָּהִיתִי אִם זֶה הָיָה מִבְחָן, פָּחַדְתִּי שֶׁתְּרָכֵל עָלַי,
שֶׁתַּגִּיד שֶׁאֲנִי הוֹמוֹ אוֹ אִימְפּוֹטֶנְט
כִּי לֹא נָגַעְתִּי לָהּ
בֶּחָזֶה.
זֶה לֹא קָרָה, עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ.
אֲבָל כַּמָּה שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר, שָׁמַעְתִּי
שֶׁהִיא בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָפְכָה לִהְיוֹת
הַיּוֹעֶצֶת הַמִּשְׁפָּטִית שֶׁל
אִרְגּוּן הַגַּג
שֶׁל
מֶרְכְּזֵי
הַסִּיּוּעַ
לְנִפְגְּעוֹת
תְּקִיפָה
מִינִית
בְּיִשְׂרָאֵל.
וְזֶה הִטְרִיד אוֹתִי,
קְצָת.
אַחַר-כָּךְ זֶה עָבַר.