אֲנִי לֹא רוֹצָה לַחְשֹׁב
עַל מָה שֶׁקָּרָה לִי אֶתְמוֹל,
אֲפִלּוּ שֶׁגָּנְבוּ לִי אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִזְדַּיַּנְתִּי בִּשְׁבִילוֹ כָּל הַלַּיְלָה.
אָמְרוּ עָלַי
שֶׁאֲנִי מִתְכַּוֶּצֶת כְּמוֹ יַלְדָּה
מַעֲמִידָה אֶת הַזַּיִן
וּמִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ בְּתוּלָה קְדוֹשָׁה,
מְרִיחָה קוֹק בַּשֵּׁרוּתִים,
מִיצוּבִּישִׁי, מֶרְצֵדֶס, קְרִיסְטָל טָהוֹר,
וּבַּאגְס בָּאנִי וָרֹד.
אֲנִי לֹא רוֹצָה לַחְשֹׁב
אֵיךְ כָּל אֶחָד נוֹגֵס לִי בַּתַּפּוּחַ,
וְאַף פַּעַם לֹא מַשְׁאִיר לִי רֶגַע יָרֹק,
וְאִם אֲנִי בּוֹרַחַת מִכָּאן בַּדִּמְיוֹן
זֶה סִימָן שֶׁאַף אֶחָד לֹא מֵזִיז לִי
אֶת הַמָּחוֹג בַּשָּׁעוֹן.
