אוהד ובר

אני המלצר

אֲנִי הַמֶּלְצַר אֹהַד וֶבֶּר
עוֹבֵד בְּמִסְעֶדֶת תְּאֵנִים בִּירוּשָׁלַיִם,
מְחַכֶּה בְּכָל מִשְׁמֶרֶת מֵאֲחוֹרֵי סִנָּר
שֶׁאַחַד הַלָּקוֹחוֹת
בִּנְעִימוּת יְפַתֵּחַ אִתִּי שִֹיחַ,
עַל עַצְמִי. מִי
הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהַמֶּלְצַר
הוּא מְשׁוֹרֵר, בֵּן שֶׁל
פְּרוֹפֶסּוֹר לְמִנְהַל עֲסָקִים,
אוֹהֵד הַפּוֹעֵל פֶּתַח תִּקְוָה מִכִּתָּה ב'
שֶׁנִּפְרַד מֵחֲבֶרְתּוֹ
בְּיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁעָבַר.

מתוך:

דייט עם עצמי,

מקום לשירה, 2017