אנחנו חושבים את המחשבות שלנו.
אנחנו חושבים לארוז את הבגדים והספרים ולעבור אל העיר,
ולהשאיר את הכפר נטוש ובלי פורקן.
התאנים ינשרו מן העצים לאדמה, ואנחנו לא נהיה שם כדי לקטוף אותן.
כוכבי הלילה יטרפו בערפל הבוקר, ואנחנו לא נביט.
הכוסברה תירקב במקרר שלנו. הילדים שלא נימולו יחבטו בערפל
ואנחנו נרד צעד-צעד במדרגות. שם תיתלה הנדנדה על העץ.
גשמי הלילה יספגו את צבעי הפלסטיק שלה, ואנחנו לא נהיה שם כדי להתבונן.
אחרי הכל לא רצינו שערפל הלילה יביא על מוחותינו טשטוש
והקרירות תכתיר את התקרות בטחב.
העדפנו לקחת את הכלב, הרצועה, קערית הבונזו
ואת ארגזי הבגדים ואת כלי המטבח השבירים
העדפנו לשמח את הילד שלנו בדיבורים על מקום אחר
שם ערסל פרוס בין העצים ללא חשש
הירח וכוכבי הלילה מבטיחים מתנות של חג
המרצפות בהירות ללא חספוס
והארונות עמוקים כעיני אמא כשהיא בוכה.
ננטוש את הכפר ונעבור אל העיר, עכשיו,
כשהפצועים מכתרים את הדסה עין-כרם
ובבתי-הקפה נשמטים אנשים מן הכסאות
נעדיף אנחנו לכסות את המיטות במקום אחד
ולפתוח סדינים רחבים במקום אחר,
לא נזוז משכונת תלפיות.
