*[אמש בכיתי ברחוב ברנר]

*
אֶמֶשׁ בָּכִיתִי בִּרְחוֹב בְּרֶנֶר בֵּינוֹת לֶהָמוֹן.

בָּכִיתִי עַל מֵאוֹת הַמֻּבְטָלִים שֶׁהֶעֱלוּ עָשָׁן

וְדִבְּרוּ בַּמֶּמְשָׁלָה

וּבָכִיתִי עַל הַבַּיִת עֲנָק-הַמִּדּוֹת

וְעַל דִּגְלֵי הַמַּעֲמָד הַקָּרוּעַ.

פּוֹעֲלִים אַנְשֵׁי בִּנְיָן

וְכָל אָדָם הַמְעֻנְיָן

לְהִצְטָרֵף אֶל הַפְגָּנַת הַלֶּחֶם

בּוֹאוּ נִצְעַד כָּתֵף אֶל כָּתֵף

וְשֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם,

נִצְעַק קֳבָל דִּגְלֵנוּ הָאָדֹם:

הוֹ אַתָּה דִּגְלֵנוּ הַקָּרוּעַ,

לָחְמֵנוּ הַצָּר תֵּן לָנוּ הַיּוֹם!