סיגל בן־יאיר

אמי ואני נוברות

2011

 אִמִּי וַאֲנִי נוֹבְרוֹת

בְּפַח אַשְׁפַּת

מִבְצְעֵי חֲמִשָּׁה פְּרִיטִים בְּתֵשַׁע תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע.

עַל גַּבָּהּ הַמִּתְכּוֹפֵף נֶחְרָצִים

שְׁנֵי פַּסֵּי הַצֶּנַע. אֶת תְּלוּשֵׁי הַקְּנִיָּה

הִיא אוֹחֶזֶת חָזָק, כְּבַת הָאוֹחֶזֶת בְּשִׂמְלַת אִמָּהּ.

מתוך:

לא מעודן,

הליקון, 2011