סיגל בן־יאיר

אמי ואני נוברות

מתוך: לא מעודן,

הליקון, 2011

2011

 אִמִּי וַאֲנִי נוֹבְרוֹת

בְּפַח אַשְׁפַּת

מִבְצְעֵי חֲמִשָּׁה פְּרִיטִים בְּתֵשַׁע תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע.

עַל גַּבָּהּ הַמִּתְכּוֹפֵף נֶחְרָצִים

שְׁנֵי פַּסֵּי הַצֶּנַע. אֶת תְּלוּשֵׁי הַקְּנִיָּה

הִיא אוֹחֶזֶת חָזָק, כְּבַת הָאוֹחֶזֶת בְּשִׂמְלַת אִמָּהּ.