אמי

אִמִּי הָיְתָה מְנַּקָה בְבֵית הַסֵּפֶר שֶׁבּוֹ לָמַדְתִּי

כָל יוֹם אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים הָיִיתִי נִשְׁאָר וּמְחַכֶּה לָהּ שֶׁתָּבוֹא

ובְיַחַד מְנַּקִים אֶת הַכִּתּוֹת

מוֹחֲקִים מֵהַלּוּחוֹת אֶת הַמִּלִּים שֶׁכָּתְבוּ בְּגִיר אֶת נוֹף הַיַּלְדוּת,

אוֹסְפִים נְיָרוֹת מְקֻמָּטִים שֶׁל מָה שֶׁלֹּא נִכְנַס לַמְּחַבֶּרֶת

וְאֶת הַפְּתָקִים שֶׁל אֲהָבוֹת דְּחוּיּוֹת שֶׁנִּזְרְקוּ לָרִצְפָּה כִּלְאַחַר יָד,

מְטַאְטְאִים אֶת פֵּרוּרֵי הָעֶפְרוֹנוֹת שֶׁצִּיְּרוּ בָּהֶם חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים

הוֹפְכִים כִּסְּאוֹת מְיֻתָּמִים וְשׁוֹטְפִים רְצָפוֹת שֶׁהֵרִיצוּ דּוֹרוֹת שֶׁל רַגְלַיִם.

לְבַסּוֹף מְסַדְּרִים אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּתַלְמִידִים בְּמִסְדָּר בֹּקֶר

מִשָּׁם הָיְתָה אִמִּי מְמַהֶרֶת לְהַסְפִּיק לְאוּלָם הַחֲתֻנּוֹת

לְהָכִין אֶת סָלָטֵי הַמַּטְבּוּחָה וְאֶת רַגְלֵי הָעוֹף, הַזֵּיתִים וְהַבּוּרֶקָס

וּבַחֲצוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הָיְתָה תּוֹפֶרֶת אֶת הַפְּצָעִים

שֶׁנּוֹצְרוּ בַּבְּגָדִים. מְאַחָה טְלָאִים-טְלָאִים, מְכַבֶּסֶת אֶת הַיּוֹם שֶׁעָבַר וְשָׁרָה שִׁיר עֶרֶשׂ

בַּעֲרָבִית לְהַרְדִּים אֶת הַלַּיְלָה הָרוֹחֵשׁ בַּשְּׁבִיל לְהִתְעוֹרֵר לִפְנוֹת בֹּקֶר.