יוסף צבי רימון

אם יש בידך

מתוך: שירים,

דביר, 1973

1973

אִם יֵשׁ בְּיָדְךָ, אֵל, אֲסִימוֹן –

תְּנֵהוּ לִי,

וּבִלְבַד שֶׁיִּצְלַח בַּמְּדִינָה.

הַאֲכִילֵנִי עָפָר כַּנָּחָשׁ,

אַךְ אַל נָא אֶדְאַג דַּאֲגַת מָחָר.

תֵּן לִי מִמֵּי מָרָה,

אַךְ יִמְתְּקוּ גַּם לִי לְשָׁעָה.

וְאִם גַּם אֵשֶׁת אֶל חֵיקִי תָּבוֹא –

בִּרְצוֹנְךָ

פִּנַּת-כְּפָר נָא אֶמְצָא,

בַּד מִבַּדֵּי-עֵץ יִסְרַח עַל רֹאשִׁי,

הַיָּרֵחַ עָלָיו יַעֲמֹד,

וְאֶרְאֶה זִיו כְּבוֹדְךָ בְּגִיל רַעְיָה.

 

יִפָּל-נָא קֶלַע-הַתּוֹתָח הַרְחֵק מִמֶּנִּי,

אֶל תְּהוֹמוֹת יִצְנַח

וְלָעַג לִי לַזָּדוֹן!

שֶׁמֶשׁ תִּנָּעֵר כַּזָּהָב עַל רָאשֵׁי יְלָדַי,

דַּי לָהֶם בַּחֲרוּבִים,

לוֹ פֵּרוֹת גִּנּוֹסַר יֹאכְלוּ דַיָּם,

וּמֶגֶד-שָׁמַיִם תְמַן לָהֶם!

בַּאֲשֶׁר יֵלְכוּ, יִפְנוּ,

אֶרְאֶלִּים טוֹבִים יְלַוּוּם –

בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַיֵּם הַדּוֹרוֹת!