אלול

אֱלוּל מִצְטַבֵּר לְיָרֵחַ מָלֵא

הֶבֶל הַפֶּה שֶׁל הָעִיר הָעֶרֶב

לֹא מוֹתִיר סִכּוּי לֶחָתוּל הָרָעֵב

גַּם לִי כְּבָר אֵין סִכּוּי

לִרְקֹד בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה הַזֹּאת

אֲנִי לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת כּוֹכָבִים נוֹפְלִים

כְּדֵי לָדַעַת: הַשָּׁמַיִם סוֹאֲנִים זֶה זְמַן מָה.

יֵשׁ מַכְשִׁיר שֶׁכְּדֵי לְהַזְכִּיר לִי לִנְעֹץ מַזְרֵק בַּבֶּטֶן

הוּא מַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁל קֻפְסַת כַּדּוּרִים מְרַשְׁרֶשֶׁת

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּמוֹ הָמָן הָרָשָׁע בָּרְגָעִים הָאֵלֶּה

כְּאִלּוּ זֶה עִנְיָן שֶׁל גּוֹרַל אוֹתוֹ חֹמֶר שָׁחֹר

שֶׁנִּדְחַף בְּלִי חֶמְלָה אֶל תּוֹךְ הָאָזְנַיִם

בּוֹא וַיְזָתָא, בּוֹא, אֲנִי מְפַתֶּה אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן

שֶׁבְּתוֹכִי,

אַבָּא שׁ‏‎וּב לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ אֶל הָעֵץ