אישה זכוכית

הַכֵּלִים שֶׁלִּי לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ

לְהָכִיל אֶת הַשֶּׁפַע,

אַתְּ אוֹמֶרֶת.

הַכֵּלִים שֶׁלִּי מְלֵאִים אַהֲבָה

תְּכֵלֶת סַפִּירִית זוֹהֶרֶת.

גֶּשֶׁם סוֹחֵף אַתָּה מֵצִיף

מַמְתִּיק גּוּפִי כְּצַפִּיחִית

וְהַשָּׂדֶה שֶׁלִּי נִרְטַב עַד

לְשַׁד יְרֵכַי.

מַטְבְּעוֹת שֶׁל אוֹר מְמַלְּאִים

אֶת כִּיסַי

וַאֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל הַשֶּׁפַע שֶׁלְּךָ

בְּתוֹךְ כְּלֵי זְכוּכִית.

אֲנִי לְךָ תֵּבָה פְּרָטִית

לְאוֹצְרוֹתֶיךָ, תֵּבָה זוֹהֶרֶת

תֵּבַת זְכוּכִית שֶׁלִּפְעָמִים

נִשְׁבֶּרֶת.

רְאֵה כַּמָּה אֲנִי בְּשֵׁלָה עַכְשָׁו

אַתְּ אוֹמֶרֶת רְטֻבָּה

מְלֵאָה נִיצוֹצוֹת חִטָּה עַד צַוָּאר,

נְכוֹנָה לֶאֱפוֹת לְךָ אַהֲבָה אַהֲבָה

מִן הַכְּלִי שֶׁנִּשְׁבַּר