לליב סיון

איפה

הַזְּמַן הוּא נָחָשׁ הַמִּתְפַּתֵּל עַל זְרוֹעִי, אֲבָל
אֲנִי לֹא מִתְפַּתָּה לָדַעַת דָּבָר בִּמְדֻיָּק.
אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עַל מַקֵּל הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁל התַחְּושּׁות
אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי מָתַי
(גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם נִנְעָצִים
בִּבְשָׂרִי). תִּשְׁאַל אוֹתִי לָמָּה
רוֹצַצְתִּי רֹאשׁוֹ בְּאֶבֶן כְּבֵדָה כְּזִכָּרוֹן
תַּחַת עֵץ הַדַּעַת.

מתוך:

מכניקת השבר,

נוודים, 2025