אֵיזֶה קֶסֶם בָּדוּי הָיָה לְךָ
שֶׁהִסְתִּיר אֶת הַזָּרוֹת שֶׁלְּךָ כְּלַפֵּי (?).
הִסְתִּיר אֲבָל לֹא חִפָּה. אַלּוֹן, הוּא לֹא חִפָּה.
הָיִיתִי מַרְגִּישָׁה אוֹתְךָ נִתַּק מִמֶּנִּי
בְּעוֹנָה שֶׁאֵין בָּהּ שַׁלֶּכֶת.
וְעֵינֶיךָ, שֶׁהָיוּ אֲהוּבוֹת יוֹתֵר מִגּוּפְךָ,
עֵינֶיךָ הַפְּעוּרוֹת תָּמִיד, בּוֹעֲרוֹת גַּם כְּשֶׁאַתָּה לֹא,
לֹא סִפְּרוּ אֶת מְקוֹם הַמְצָאֲךָ הַאֲמִתִּי
אֶלָּא רַק שֶׁאֲנִי פֹּה, עִם כָּל הַהִתָּלוּת שֶׁלִּי בְּמַבָּטֵךְ הַמְּבַקֵּשׁ לְהִתְיַקֵּד.
אַלּוֹן, שִׁדַּלְתִּי עַצְמִי לֹא לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיךָ.
כְּשֶׁבְּעֶצֶם לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל לְהִזָּכֵר בְּךָ.
עַכְשָׁו, כַּעֲבֹר שָׁנִים, אֲנִי מִתְּחִלָּה לְהִפָּרֵם.
יְכוֹלָה לָשֵׂאת.
הַהִשְׁתַּדְּלוּת הָפְכָה לְהֶרְגֵּל,
תַּו תֶּקֶן שֶׁל עִדָּן חָדָשׁ.
לֹא רָצִיתִי שֶׁהַדּוֹר הַבָּא שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּתִי
יַמְצִיא נְהָלִים חֲדָשִׁים, לֹא, לֹא נְהָלִים אֵינִי רוֹצָה בָּהֶם עוֹד, אֶלָּא גִּלְגּוּל
שֶׁל אֵיךְ לִזְכֹּר.
לָמַדְתִּי אֵיךְ לִשְׁכֹּחַ, לֹא אֵיךְ לִזְכֹּר.
הָעֵץ אֵינוֹ בּוֹחֵר עֹנֶה
אַךְ מִשֶּׁדֶּבֶק בּוֹ הַגֶּשֶׁם
הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִבְרֹחַ מֵהָרְטִיבוּת.
נוֹתָר לוֹ רַק לְחַכּוֹת לְשַׁלֶּכֶת.
