אלון בר

אחרי הרעש

בַּלֵּילוֹת הִסְתּוֹבַבְנוּ בְּמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת נְטוּשִׁים
פּוֹרְצִים מִכָּל סֶדֶק בַּחֲלוֹמוֹת הָרַאֲוָה
עָקוּר הִסְתּוֹבֵב עִם מַפָּה וְסִמֵּן – פֹּה וּפֹה

אָז נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי. בְּלִי לָשׁוֹן
אָמַרְתָּ שֶׁחַיָּבִים לְהִתְרַגֵּל
אֶל הַחַיִּים שֶׁבְּלִי לָשׁוֹן. הִתְרַגַּלְנוּ לְרִפְיוֹן.

אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁקֶט,
דּוֹבֵר צַהַ"ל מוֹסֵר הוֹדָעָה לָאֶזְרָחִים:
נָא לְהִשָּׁאֵר רְגוּעִים.

עָקוּר הִסְתּוֹבֵב עִם מַפָּה וְסִמֵּן –
פֹּה פָּרַצְנוּ בִּצְחוֹק פָּרוּעַ,
מְשֻׁגָּעִים לֹא מַפְסִיקִים לְדַבֵּר אֶל עַצְמָם.

מתוך:

שיקגו – קרית-גת,

בית-עמרם, 2020