אִמָּא שֶׁלִּי צָדָה תּוֹלָעִים בָּאֹרֶז
בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים שֶׁל קְצִיר כֹּחוֹת.
אֶחָד-אֶחָד בָּרְרָה גַּרְגִּירִים לְקֻפְסָה עִם מִכְסֶה כָּתֹם,
בְּמִטְבָּח כָּתֹם, בִּבְאֵר שֶׁבַע, בִּשְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים,
פּוֹסֶקֶת: זֶה חָרָק וְזֶה סְתָם כֶּתֶם שָׁחֹר.
אֶפְשָׁר לִחְיוֹת אִתּוֹ
(פַּעַם, בַּיְּשִׁיבָה, חִלְּקוּ לָנוּ הָרְחָבָה לַוִּדּוּי שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
הִכִּינוּ עַל חֵטְא "שֶׁאָכַלְנוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַכַּשְׁרוּת בָּהֶם מְפֻקְפֶּקֶת".
וְכַמָּה שָׁנִים אַחַר כָּךְ כְּבָר אָכַלְתִּי בִּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא תֵּדְעִי אִמָּא,
הַכְּנִמּוֹת שֶׁבָּאֹרֶז הָיוּ שָׁם הַדְּאָגָה הָאַחְרוֹנָה שֶׁלָּךְ.
וְהָיִיתִי רוֹצֶה לְהִתְוַדּוֹת עַל אַפְסוּתִי לְפָנַיִךְ אִמָּא,
כִּי אֱלֹהִים הוּא סַבָּבָּה וְהַכֹּל אֲבָל אֲפִלּוּ לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה
בִּשְׁבִילֵךְ לֹא הִצְלַחְתִּי.
הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לַחֲטֹא בִּפְנֵי מִי שֶׁאֵין לוֹ עֵינֵי-אֵם
אָז אֲנִי אֶתְחַם בְּסוֹגְרַיִם וַאֲקַוֶּה שֶׁתְּדַלְּגִי
עַל כַּמָּה אָשַׁמְתִּי בָּגַדְתִּי)
אִמָּא שֶׁלִּי צָדָה מַזִּיקִים מֵהַתִּקְרָה
בְּשָׁעוֹת מְרֻטָּשׁוֹת שֶׁל הֶסְתֵּר פָּנִים
בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם.
וּכְשֶׁשָּׁנָה חֲדָשָׁה נִזְהֶרֶת לִי מֵהַפִּנָּה,
אֲנִי רָעֵב לִתְבוּנַת הָאֹרֶז שֶׁלָּךְ אִמָּא שֶׁפּוֹסֶקֶת
זוֹ תּוֹלַעַת וְזֶה סְתָם כֶּתֶם שָׁחֹר.
רַק
כֶּתֶם שָׁחֹר
