אֵין כֹּרַח לִכְתֹּב שִׁיר עַל כַּדּוּרֶגֶל
גַּם בְּהִתְקַיֵּם הַמּוֹנְדִיאָל 2010.
הֲרֵי רֹב רֻבָּם שֶׁל הַצּוֹפִים מִסְתַּדְּרִים
לְלֹא שִׁירִים, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.
אֲבָל אִם אֹמַר בְּשִׁירִי לַכַּדּוּרַגְלָן הַשָּׁחוֹר מִגָּאנָה
כִּי רָצִיתִי מְאֹד שֶׁקְּבוּצָתוֹ תְּנַצֵּח, וְכִי הַשּׁוֹפֵט
יָכוֹל הָיָה לִקְבֹּעַ "שַׁעַר" כְּשֶׁכַּדּוּרוֹ הַנִּפְלָא
נֶחְסַם לֹא בִּידֵי הַשּׁוֹעֵר אֶלָּא בְּתוֹךְ הַשַּׁעַר פְּנִימָה
בְּיָדָיו שֶׁל שַׂחְקָן אוּרוּגְוָאִי רָגִיל…
לַחֻקִּים יֵשׁ פֵּרוּשֵׁי פֵּרוּשִׁים וְאָסוּר שֶׁיְּטֻשְׁטַשׁ הַהֶבְדֵּל
בֵּין חֹק לְעָרִיצוּת. לָכֵן יָכוֹל הָיָה הַשּׁוֹפֵט לְוַתֵּר
עַל הַכַּרְטִיס הָאָדֹם – הַמִּשְׂחָק הוּא צִבְעוֹנִי דַּיּוֹ –
וּלְוַתֵּר עַל הַפֶּנְדֶל עִם הַקּוֹרָה הַקַּנַּאִית.
אוֹ אָז, אָחִי, אִשְׁתְּךָ הָיְתָה מְגַלָּה מֵחָדָשׁ אֶת אַהֲבָתָהּ
אָהֲבָה גֵּאָה כְּמוֹ דְּרוֹם-אֲמֶרִיקָאִית, וּמְחַבֶּקֶת אוֹתְךָ
גַּם אַחֲרֵי הַמִּשְׁגָּל הַשְּׁבִיעִי בִּפְנֵי בְּתוּלָה מְאִירוֹת
וּבִנְךָ הָיָה נוֹשֵׂא עֵינָיו אֵלֶיךָ כְּאוֹמֵר:
אֵין עוֹד אַבָּא כָּמוֹךָ. וַחֲבֵרֶיךָ הָיוּ מַזְמִינִים לִשְׁתוֹת
עַל חֶשְׁבּוֹנָם וְשָׁרִים אִתְּךָ עַד אוֹר הַבֹּקֶר
וְלִישֹׁן הָיִיתָ הוֹלֵךְ בְּהַרְגָּשָׁה מְתוּקָה שֶׁחַיֶּיךָ
לֹא לַשָּׁוְא הָיוּ, אַדְרַבָּא, הֵם יָפִים, הֵם יָפִים יָפִים
וְיָדַיִם פְּסוּלוֹת לֹא תּוּכַלְנָה לִגְרֹעַ כְּקֹרֶט מִיָּפְיָם.
כָּל זֶה עָשׂוּי הָיָה לִקְרוֹת לוּ קָרָאתָ שִׁירָה עִבְרִית
אוֹ לַחֲלוּפִין לוּ כּוֹתֵב הָיִיתִי אֲנִי שִׁיר בִּשְׂפַת אָשַׁנְטִי.
