טוביה ריבנר

אולימפיאדה

מתוך: יופי מאוחר,

קשב לשירה, 2009

חַיִּים אוֹ מָוֶת.

הַמְנַצֵּחַ שׂוֹרֵד.

הַמּוּבָס נֶעְלָם.

שְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר.

הַמְנַצֵּחַ מֶלֶךְ

לְשָׁעָה אוֹ לְשָׁנָה

וְאוּלַי לָנֶצַח בִּדְמוּת

גָּבִיעַ בַּאֲרוֹן זְכוּכִית

לַנְּכָדִים וְלַנִּינִים לְהִתְפָּאֵר

אִם יִהְיוּ נְכָדִים וְנִינִים שֶׁיִּתְפָּאֲרוּ.

אֲבָל עַכְשָׁו, בָּרֶגַע הַזֶּה

הַלֵּב פּוֹעֵם כְּעֵדֶר סוּסִים שׁוֹעֵט בָּעֲרָבָה

בְּמֵאִית הַשְּׁנִיָּה הָיָה מָהִיר מִירִיבוֹ.

מְחִיאוֹת כַּפַּיִם בְּעִרְבּוּל אֶלֶף תֻּפִּים.

מֵאַיִן?

הֲרֵי הָעוֹלָם רֵיק, רֵיק, הַמְנַצֵּחַ —

אֵין בּוֹדֵד מִמֶּנּוּ — נִצָּב בְּרוּמוֹ

שֶׁאֵינֶנּוּ.