אודה לתחתונים

בעקבות פבלו נרודה

 

עֲנָת קָנְתָה לִי

זוּג

תַּחְתּוֹנִים

שֶׁבָּחֲרָה לְבַדָּהּ

בַּמַּשְׁבִּיר לַצַּרְכָן.

תַּחְתּוֹנֵי טַנְגָּה

אֲדֻמִּים

כְּמוֹ שָׁל

סֶקִסוֹמָן.

שְׁנֵי מְשֻׁלָּשִׁים

מִגְּלִימַת לוֹחֵם

שְׁוָרִים,

טְרַמְפּוֹלִינָה

לַחֵשֶׁק,

מִפְרָשׂ

לַתְּשׁוּקָה.

הִכְנַסְתִּי בָּהֶם

רַגְלַיִם שְׂעִירוֹת

אַגָּן

מִפְשָׂעָה.

 

כֹּה יָפִים הָיוּ

עַד שֶׁפִּתְאוֹם

לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת

אֶת עֶרְיַת

הָעֶרְוָה,

אֵיבָרִי

הַנִּשְׁמָט,

זַכְרוּתִי

הַקַּדָּה כְּמֻסְלְמִי

בִּתְפִלָּה.

 

מוּסַר הַהַשְׂכֵּל

שֶׁל הָאוֹדָה שֶׁלִּי:

אִם אִשְׁתְּךָ

קוֹנָה לְךָ זוּג

תַּחְתּוֹנֵי טַנְגָּה

אֲדֻמִּים

אַל תְּבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן

בַּהֲגִיגִים

עַל יֹפִי.

עֲשֵׂה אַהֲבָה.