אוהד ובר

אהבה חייבת להמשיך לחיות ולהיבנות

מתוך: דייט עם עצמי,

מקום לשירה, 2017

אַהֲבָה נֶחֱרֶבֶת הִיא כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם נֶחֱרֶבֶת
וְאַהֲבָה נִבְנֵית הִיא כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם נִבְנֵית
עַל הֲרִיסוֹת שֶׁל אַחֶרֶת.
וּכְמוֹ שֶׁחוֹפְרִים בְּבֶטֶן אֲדָמָה חֲרוּכָה
לִמְצֹא מְגִלָּה וּלְהוֹכִיחַ בַּיִת קָדוֹשׁ
גַּם הָאָדָם שׁוֹלֵף מְגֵרָה, מֵרִים מִזְרָן
לְהִתָּקֵל בְּמִכְתָּב אוֹ בְּצִיּוּר מְאֹהָב
וּלְהַסְנִיף תְּחוּשָׁה מֻכֶּרֶת.
לִפְעָמִים אָנוּ מַחֲרִיבִים כְּדֵי לְהָשִׁיב
מַמְלָכָה הַשְּׁבוּיָה בְּזִכְרוֹנֵנוּ אֲבָל
הַזִּכָּרוֹן לְעוֹלָם יִשָּׁאֵר כַּד
אוֹ תְּמוּנָה מְחֻבֶּקֶת, תִּלְיוֹן אוֹ מַחְבֶּרֶת.

אַהֲבָה נֶחֱרֶבֶת הִיא כְּמוֹ יְרוּשָׁלַיִם נֶחֱרֶבֶת
אֶלָּא שֶׁאַהֲבָה אֵינֶנָּה רוֹצָה לְהֵחָרֵב לָנֶצַח —
הִיא חַיֶּבֶת לְהַצְמִיחַ טַחֲנוֹת רוּחַ וְאַרְמוֹנוֹת,
מְלוֹנוֹת, גּוֹרְדֵי שְׁחָקִים וְלִחְיוֹת.
וּלְעִתִּים מֻתָּר לָאָדָם
לְהָגִיחַ בַּלַּיְלָה אֶל הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת,
אֶל הַשְּׁעָרִים וְהַגֵּיאָיוֹת
שֶׁל אַהֲבָתוֹ הַנְּטוּשָׁה
וְלִלְחשׁ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתֶּם בְּתוֹכִי.