אליעז כהן

*[אבל המלך הוא עירום]

אֲבָל הַמֶּלֶךְ הוּא עֵירֹם

גַּם אִם יְכַסּוּהוּ בַּבְּגָדִים
גַּם אִם יְחַפְּשׂוּ נַעֲרָה
(שְׁכִינָה, שְׁכִינָה כַּמּוּבָן, אֵינֶנּוּ מַגְשִׁימִים
אֶת הָאֱלֹהִים)
וּמָה יַעַשׂ לַמֶּלֶךְ וְיִתְחַם?

לִפְעָמִים הוּא נוֹשֵׂא עֵינָיו אֶל הֶהָרִים
לִפְעָמִים הוּא חוֹלֵם סוּסִים כְּחֻלִּים
אוֹ רֶכֶב אֵשׁ

הוּא רוֹצֶה לַחְזֹר אָז אֶל חוֹלוֹת הַזָּהָב הַהֵם
לָשֶׁבֶת בָּם עֵירֹם
לְהִתְּכַּס
לְחַדֵּשׁ סִתְרֵי תּוֹרָה שֶׁאוּלַי כְּבָר שָׁכַח
אֲבָל אֵין מִי שֶׁיּוֹרֶה לוֹ הַדֶּרֶךְ

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בְּכָךְ, אֲנִי רוֹצֶה לְקָרֵב אֵלָיו וְלַעֲטֹף
וּלְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק לִלְחֹשׁ עַל אֹזֶן עִמְּךָ אָנֹכִי בְּצָרָה הַשֵּׁם אֶחָד
הַשֵּׁם הַכֹּה-לְבַד

מתוך:

עד שהגענו להבנה עם האור,

קשב לשירה, 2012