מַה נּוֹתָר לַעֲשׂוֹת? לְהַפְעִיל אֶת הַגּוּף.
בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲדַר הַכֹּשֶׁר מִישֶׁהִי שֶׁמּוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי.
הִפְשַׁלְתִּי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים בַּבַּיִת, הִסְתּוֹבַבְתִּי בְּלִי חֻלְצָה
וְנִסִּיתִי לְתָאֵר לְעַצְמִי אֵיךְ זֶה לְבַלּוֹת אִתָּהּ אֶת הַשַּׁבָּת.
בָּרוּר שֶׁנָּרִיב בַּפְּגִישָׁה הָרְבִיעִית, אֲבָל הַתְּשׁוּקָה תְּנַצֵּחַ.
כְּבָר לָמַדְתִּי לְהַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ מִתְרוֹמְמוֹת
יְרֵכֶיהָ מֵעַל גַּלְגַּל הָאוֹפַנַּיִם וְאֶת הַלָּשׁוֹן הַמְצַלְצֶלֶת בְּפִיהָ,
אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֶצְלִי הַשְּׁרִיר חַלָּשׁ. בְּקֹשִׁי מוֹצֵא חֶלְבּוֹנִים בַּמְקָרֵר.
לְמַרְגְּלוֹת הָא"ב, בְּשָׂדֶה עִירוֹנִי נָטוּשׁ, עָלַי לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה.
אוּלַי אָז אֶמְצָא אֶת הַיֹּבֶשׁ לְהָרִים טֶלֶפוֹן
וְלוֹמַר בּוֹאִי כְּבָר, הַגּוּף מַסְרִיחַ.
