כָּל חַיַּי רָצִיתִי לִכְתֹּב.
אָמַר אָבִי, מְנַהֵל חֶשְׁבּוֹנוֹת מִתְקַיֵּם בִּמְנוּסָה
כָּל חַיַּי רַצְתִּי אַחַר פַּרְנָסָה.
חַי אֶת הַלַּיְלָה כְּיּוֹם
חַי בַּמִּשְׁכָּן וּמִחוּצָה לוֹ
חַי חַיָּיו עַל פִּי תְּהוֹם.
אָבִי קִדֵּשׁ אֶת הַסֵּדֶר הַקַּיָּם
חוֹלֵל בְּלִבּוֹ תִּקּוּן אִישִׁי
תִּקּוּן עוֹלָם.
הוּא רָצָה לִכְתֹּב וְלֹא כָּתַב
הִתְאַבֵּל עַל מוֹתוֹ עוֹד בְּחַיָּיו
אָסַף זְכוּיוֹת וְנִשְׁאַר חַיָּב.
בַּגְּבוּל שֶׁבֵּין הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
לֹא הָיָה יָרֵא מִן הָרַע
גַּם כִּי הָלַךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת.
יוֹם אֶחָד בְּקַו הַמַּגָּע
בֵּין הַמָּוֶת לַחַיִּים
אָבִי חָצָה אֶת הַקַּוִּים
אֶל אֶרֶץ הַמֵּתִים,
אֶת חַיָּיו לֹא הִסְפִּיק לִכְתֹּב.
אֲנִי חַי מֵאָז אֶת חַיַּי שֶׁלִּי
אַךְ לְמַעַן הַסֵּדֶר הַטּוֹב
כּוֹתֵב לִפְעָמִים אֶת שִׁירָתוֹ.ֹ
כּוֹתֵב וְשׁוֹתֵק, כּוֹתֵב נֶעֱצָב:
אָבִי, עַל פִּי חַיָּיו.
