אָבִי, מַלְכּי, אַהֲבַת חִנָּם וְשִׂנְאַת חִנָּם
עָשׂוּ אֶת פָּנַי כִפְנֵי הָאָרֶץ הַחֲרֵבָה הַזֹּאת.
הַשָּׁנִים הָפְכוּ אוֹתִי לַטּוֹעֵם שֶׁל כְּאֵבִים.
כְּמוֹ טוֹעֵם יֵינוֹת אֲנִי מַבְחִין
בֵּין מִינֵי שֶׁקֶט שׁוֹנִים,
יוֹדֵעַ מָה מֵת. מִי.
אָבִי, מַלְכּי, עֲשֵׂה שֶׁפָּנַי לֹא יִקָּרְעוּ
מִצְּחוֹק אוֹ מִבֶּכִי.
אָבִי, מַלְכּי, עֲשֵׂה שֶׁכָּל מַה שֶּׁיִּקְרֶה לִי
בֵּין תַּאֲוָה וּבֵין עַצְבוּת
לֹא יְיַסֵּר אוֹתִי; וְשֶׁכָּל הַדְּבָרִים
שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּנִגּוּד לִרְצוֹנִי,
יֵרָאוּ כִּרְצוֹנִי. וּרְצוֹנִי כִּפְרָחִים.
