מירי גלעד

*[אָנוּ מְהַגְּרִים תָּמִיד בְּעִקְבוֹת הַהוֹרִים.]

מתוך: ננופואטיקה 4,

, 2015

אָנוּ מְהַגְּרִים תָּמִיד בְּעִקְבוֹת הַהוֹרִים.

יֹפִי עָצוּם נָסוֹג מִפְּנֵי לְטָאוֹת זִכָּרוֹן שֶׁזָּחֲלוּ עַל קִירוֹת הַיַּלְדוּת.

לְחָשִׁים בַּחֲדָרִים הַסְּמוּכִים נִסְפְּגוּ בַּכָּרִים וּבַשְּׂמִיכוֹת,

נִחוּשׁ וְשֶׁקֶט הִמְּרוּ עַל חַיֵּינוּ.

מַה יָּדַעְנוּ עַל הַדִּבּוּר הַהוּא, הָאַקְרָאִי, שֶׁחָרַט בָּנוּ גָּדֵר.

מַה יָּדַעְנוּ עַל חִבּוּק אָבוּד שֶׁהִבְהֵב בִּסְפִינוֹת הַנֶּפֶשׁ

שֶׁל יַלְדוּת הוֹרֵינוּ.

 

נִמְלָטִים מִשְּׁמוּעוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ גַּרְגְּרִים־גַּרְגְּרִים

אָנוּ נוֹדְדִים וְשַׂקֵּי אֵימָה עַל גַּבֵּינוּ,

מְחַפְּשִׂים מִפְלָט לַיַּעַר הַדּוֹלֵק בְּתוֹכֵנוּ,

וּשְׁתִיקַת הַהוֹרִים בִּבְשָׂרֵנוּ.