רחל בלובשטיין

אָבִיב

מתוך: ספיח,

דביר, 1985

הֲשָׁכַחְתִּי תְּרִיסִים לְהַבְרִיחַ,

אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כְּדִין? –

הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,

וְהָעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

 

מָה בֵּינִי- הַשְּׁקֵטָה- וּבֵינֶךָ,

אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם וְנִלְהָב?

אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ

אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

 

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בְּךָ בְּזַעַם?

הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי…

אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,

רַק הַפַּעַם… הַפַּעַם וְדִי!