אַתְּ תָּמִיד בֵּין הַמְרָאוֹת לִנְחִיתוֹת,
סוֹבֶבֶת בְּמִסְדְּרוֹנוֹת עֲרִירִיִּים
שֶׁל נִמְלֵי תְּעוּפָה חַסְרֵי שֵׁם,
תְּפוּשַׂת הֲזָיוֹת עַל אֲרָצוֹת
הַמְחַכּוֹת לְבוֹאֵךְ. אֲנִי הוּא
שֶׁמְּעַכְּבֵךְ, עָיֵף מִלִּנְסֹעַ וְלַחֲנוֹת.
יֵשׁ לְהִתְרוֹמֵם בְּשֶּׁקֶט
וּלְרַחֵף בְּמָקוֹם אֶחָד, בַּצִּיר
בּוֹ חַגְנוּ עַד הַיּוֹם, וְלֹא לִהְיוֹת
מוּאָץ, וְלֹא לִהְיוֹת מוּסָט
מֵעִם הַמֶּרְכָּז הַיָּחִיד שֶׁמָּצָאנוּ.
הַנִּיחִי אוֹתִי, אֲהוּבָתִי,
בִּמְקוֹמִי הַקָּבוּעַ, אֵלָיו לֹא תַּגִּיעִי,
מֵרֹב תְּזָזִית, עַד עוֹלָם.
