נָעוֹת רַגְלֵי הַיְּלָדִים שֶׁרָצִים נֶגֶד הַכִּוּוּן: לְמַטָּה,
וְאָז הַמַּדְרֵגוֹת עוֹלוֹת בְּכִוּוּן מַעְלָה,
אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, מְעַנְיֵן לִרְאוֹת.
רֶבַע שְׁנִיָּה לְהוֹפָעַת הָעוֹלָם.
תִּסְתַּכְּלִי, אִמָּא, אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה בְּקַלֵּי קַלּוּת!
אַבָּא, תִּסְתַּכֵּל, אֲנִי מַשִּׂיגָה אֶת רוֹנִי!
יְלָדִים בַּאֲכִילַת גְּלִידָה – פִּתְאוֹם הֵם שְׁלִיחֵי הַצְּחוֹק
מִכְּנַף הַהוֹרֶה: נִיחָא, רָאִינוּ עוֹד אַבָּא, רָאִינוּ עוֹד אִמָּא.
יֵשׁ לָהֶם כְּבָר וֶתֶק מִסּוּג אַחֵר:
לְמַטָּה, לְמַטָּה – לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד קָשֶׁה,
בְּאֹמֶץ, בְּאֹמֶץ
עוֹד לֹא לְהִכָּנַע לַנְּקֻדָּה שֶׁבִּקְצֵה הַמִּלָּה.
אֲפָפוּנוּ בְּלַחַץ הַסּוֹבְבִים לְאַרְבַּע הָרוּחוֹת
אַךְ הַיְּלָדִים עָשׂוּ 'קְנִיּוֹת טוֹבוֹת',
כָּמוֹנוּ, עַל כָּרְחֵנוּ
להְַשְׁרָאָה:
שָׁעָה פְּנוּיָה לִקְלִיָּה וְלַחֲרִיכָה
שֶׁנִּיחוֹחַ לָהּ שֶׁל יוֹשְׁבֵי בַּיִת.
לֹא נִמְצָא טוֹבִים מֵהֶם לְטַעַם – שְׁקֵדִים וּשְׁאַר פִּצּוּחִים –
וּמִסְתַּכְּמִים כֻּלָּנוּ בִּבְעָיוֹת תִּרְגּוּם
אַף שֶׁהַמָּקוֹר, הֲרֵי יוֹדְעִים מַהוּ.
לִפְעָמִים יִשָּׂא בְּחֻבּוֹ, וּבְתוֹכוֹ אֲנִי, צָרוֹת.
לִפְעָמִים הוּא כְּהִלּוּךְ לְמַעַן דְּבַר שְׁטוּת
שֶׁלֹּא נוֹתֵן מָנוֹחַ,
סִיגַרְיוֹת.
