תָּמִיד הוֹלֵךְ אֵלַי קוֹלָהּ עַל קַו הַטֵּלֵפוֹן
בִּדְאָגוֹת אֵין סְפֹר, מַפְצִיר בִּי תְּהִלִּים,
קְמֵעוֹת מַזָּל, פְּרָטֵי פְּרָטִים
שֶׁל חֲלוֹמוֹת
(כְּמוֹ כּוֹכָבִים הֵם מַפְצִיעִים כָּל לַיְלָה
מֵחָדָשׁ)
מוּטָב שֶׁתִּשָּׁמְרִי, בִּתִּי
מִן הָעֵינַיִם הָרָעוֹת, וּמֵהוֹלְכֵי רָכִיל,
(הַהַצְלָחָה הִיא בַּיִת מִזְּכוּכִית –
קִנְאַת הָאֲנָשִׁים כְּמוֹ אֲבָנִים.)
תִּסְּעִי לְאַט,
וּבְאוֹרוֹת גְּבוֹהִים
תִּזָּהֲרִי, תַּקְפִּידִי, שִׂימִי לֵב.
וְאִם כְּבָר מְדַבְּרִים עַל אַהֲבָה
אִמִּי אִמִּי
כְּכָל שֶׁמִּתְיַשֵּׁן זְמַנֵּךְ בְּעֶצֶם
הָעוֹלָם הַזֶּה
כָּךְ מִתְחַדֵּשׁ לִבִּי עָלַיִךְ