אֲנִי לֹא הָאִמָּא שֶׁל הָאִישׁ שֶׁיּוֹשֵׁב וְצוֹעֵק מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ הַקָּטָן מוּל בֵּית הַקָּפֶה, אֲנִי לֹא יָלַדְתִּי אוֹתוֹ אָז אֶל מִי הוּא רוֹקֵד מוֹשִׁיט אֶת יָדָיו בּוֹהֶה דַּוְקָא בִּי עַכְשָׁו אוֹ בְּרֹאשׁ הָאֲוִיר הַשָּׁקוּף שֶׁמִּשְּׂמֹאל לִכְתֵפִי הוּא מוֹחֵא כַּפַּיִם פִּתְאוֹם לֶחָלָל שֶׁנֶּגְדִּי, מָסָךְ תָּלוּי בֵּינוֹ וּבֵינִי, עַכְשָׁו, עַד שֶׁתִּשְׁכַּךְ הַדַּלֶּקֶת, עַכְשָׁו עַד שֶׁיָּנוּס הַצֵּל הָעוֹקֵב עַכְשָׁו, כְּשֶׁהוּא מְעֻרְסָל בַּכְּאֵב, כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב נָע וָנָד בָּאָטוּם הַקֵּהֶה, הוּא צוֹעֵק, הַמְּדִינָה לֹא מָצְאָה פִּתְרוֹן לַמָּוֶת אָז כֻּלָּם הָלְכוּ לַדָּתִיִּים אֲבָל מָוֶת זֶה מָוֶת גַּם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת גַּם הֵם לֹא יוֹדְעִים, וְאָז הוּא שׁוֹתֵק, אֲנִי נוֹגַעַת בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי לְלַטֵּף אוֹתוֹ, יֶלֶד טוֹב, הוּא צוֹעֵק לִי מִלִּים שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת לִכְתֹּב, מִתְנַדְנֵד וּבוֹהֶה הוּא לֹא מְזַהֶה אוֹתִי. אִשָּׁה לְצִדִּי בְּבֶגֶד כֵּהֶה מִסְתּוֹבֶבֶת אֵלַי הִיא לוֹחֶשֶׁת – he's just too wasted – אֲבָל זֶה הַיֶּלֶד שֶׁל מִי מִתְבַּזְבֵּז שָׁם כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת לִכְתֹּב וְאֵינִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד לוֹ, שָׁלוֹם יֶלֶד, אֵיפֹה שָׁכַחְתִּי אוֹתְךָ יֶלֶד, מָה אָכַלְתָּ מָה שָׁתִיתָ מִי שָׁר לְךָ יֶלֶד, לֹא מָצָאתִי שׁוּם פִּתְרוֹן, תִּינוֹק לָקוּי כְּמוֹ תְּהוֹם בַּגָּרוֹן לִכְאֹב, צֵל-חַיִּים, חֲלַב שָׁבִיט, יֶלֶד טוֹב
