הַזִּכָּרוֹן כְּעָלִים נוֹשְׁרִים מֵעֵץ, לֹא מִתְפַּזֵּר שָׁוֶה בְּשָׁוֶה עַל הֶעָבָר.   הָעֵץ אוֹגֵר בְּתוֹכוֹ רוּחַ וּמִתְנוֹעֵעַ, מַמְשִׁיךְ מִשְׁפָּט שֶׁאַחֵר הִתְחִיל.

אַבָּא מְחַבֵּק תִּינוֹק כְּפִגּוּם הַנִּשְׁעָן עַל בִּנְיָן   לוֹחֵשׁ – אֲנִי הֶעָבָר שֶׁלְּךָ כְּפִי שֶׁמּוֹצָא קָלִיעַ בַּתַּרְמִיל; אֲנִי הַהֹוֶה שֶׁלְּךָ,

הַתִּינוֹק יָשֵׁן, אָבִיו כּוֹתֵב לוֹ.   הוּא כּוֹתֵב לוֹ עַל אַהֲבָּא, עַל אֶלֶף אֲוָזִים וּפִתְאוֹם בַּרְוָז, הוּא כּוֹתֵב הוֹרוֹסְקוֹפּ חָדָשׁ

הוֹרַי קָרְאוּ לִי תּוֹם, כְּפִי שֶׁאוֹטוֹבּוּס נִקְרָא עַל שֵׁם הַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֹנָה בַּקַּו.   אֲנִי קַו מְאַסֵּף אֶל עַצְמִי –

אָדָם מְיַדֶּה אֶת תּוֹכוֹ אֶל הַחוּץ וְרוֹאֶה אֶת קְרָבָיו בַּכֹּל.   הַנֶּפֶשׁ הִיא סוֹנָאר – מַשְׁדֵּר שֶׁל מִלִּים וְצִפִּיָּה לְהֵד.

  בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הַמִּלִּים הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי כְּמוֹ יְלָלָה מִפִּי הַתַּן.   בַּבֹּקֶר מָצָאתִי אוֹתָן קְטַנּוֹת עַל הַדַּף וַאֲנִי כְּמוֹתָן.  

הַלַּיְלָה יִתָּכֵן אֵד כָּבֵד מֵעַל מִישׁוֹר הַחוֹף וְהַשְּׁפֵלָה. בָּרְחוֹב הַצַּר, מַרְאוֹת הַצַּד מְקֻפָּלוֹת אֶל תּוֹךְ

עָמוֹק בַּלַּיְלָה, אֲנִי מְצוֹתֵת לַעֲצֵי הַתָּמָר שֶׁעַל אִי-הַתְּנוּעָה. אֶצְבָּעוֹת הַסַנְסַנִים מַרְפּוֹת אֲחִיזָתָן וְשׁוֹמְטוֹת תְּמָרִים אֶל הַכְּבִישׁ, אֶל מִכְלוֹל הָאֵבָרִים הַמְּמֻנָּעִים

חַכִּי עַל אַחַד הָאִיִּים בְּנָהָר המֶקוֹנְג, זֶה עִנְיָן שֶׁל יוֹם עַד שֶׁאַגִּיעַ.   בֵּינְתַיִם אַל תַּעֲשִׂי דָּבָר אוֹ תַּעֲשִׂי

בְּאוּלַם שְׂדֵה הַתְּעוּפָה אִשָּׁה הֵרִימָה אֶת יָדָהּ בִּתְנוּפָה לְסַדֵּר אֶת שַׁרְווּל חֻלְצָתָהּ וְנִדְמֶה הָיָה שֶׁזּוֹ אַתְּ מְנוֹפֶפֶת.