הַבַּעֲלוּת שֶׁלָּכֶם מַצְחִיקָה אוֹתִי הוֹ, כַּמָּה אֲנִי צוֹחֶקֶת מֵהַבַּעֲלוּת שֶׁלָּכֶם כַּמָּה בַּעֲלוּת תֹּאהֲבוּ? כַּמָּה בַּעֲלוּת תִּרְצוּ? כַּמָּה בַּעֲלוּת עַל הַבָּתִּים
ילֶֶד שֶׁלִּי ילֶֶד שֶׁלִּי אֵלֶּה מִפְלְצוֹת הַבַּיִת שֶׁאֲנִי מַאֲכִילָה כָּל יוֹם בִּפְקֹחַ עֵינֶיךָ הַיָּפוֹת אֶל תּוֹךְ אוֹר נִגָּר אֲנִי מְפַתָּה
כִּי לֹא יָדַעְתִּי, לֹא הָיָה בִּיכָלְתִּי כָּל הַיְדִיעָה זָרְמָה בַּאֲפִיקִים רְחוֹקִים מִמֶּנִּי, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי צְרִיכָה לָדַעַת הָיָה קָבוּר בּאְמְֶצעַ
נִמְצָאֵהוּ הַיֶּלֶד הַקָּטָן וְשׁוֹאֵל בַּבַּיִת אֶלָּא שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת לַעֲנוֹת. עֶרֶשׂ עֵינַיִם לוֹפְתוֹת הַבַּיִת בְּהֶלְסִינְקִי הָיָה הָרִאשׁוֹן וְלָמָּה עָזַב הַבַּיִת בְּעִמָּנוּאֵל
