א. וּלְאִיּוֹב הַיִּלּוֹד מַה נֹּאמַר: מַזָּל טוֹב, בְּמִלְּעֵיל, קְרָאנוּךָ אִיּוֹב שֶׁאוֹיֵב אַתָּה לַגּוֹמֵל כְּשֵׁם מִשְׁקַל נִצּוֹל כְּשֵׁם מִשְׁקַל יִלּוֹד שֶׁלֹּא
הַשַּׁחַר יְבָרֶכְכֶם בְּקִיּוּם פָּחוֹת עָצֵל פָּחוֹת נוֹטֶה לְהִתְנַצֵּל יוֹתֵר זֵהֶה לְגֶזַע הַקְּטָלָב: לֹא שְׁרִירִי כִּי אִם סָחוּט כִּי אִם מוּפָז
יוֹם אֶחָד עָזַבְתִּי אֶת הַסִּפְרוּת וְעָבַרְתִּי לַמֵּטָא־סִפְרוּת וְהַכֹּל בִּגְלַל רַעַשׁ אַהֲבָה לֹא־מְצִיאוּתִית וְחַד־סִטְרִית שֶׁבִּשְׁמָהּ לֹא הָיְתָה יוֹתֵר סִפְרוּת כִּי בִּשְׁמָהּ
