אַתְּ עוֹזֶבֶת אוֹתִי וְנֶעְלָם לָךְ הַגְּבוּל. הַאִם אֶפְרַע אֶת הַשֵּׁנָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ צֵל חָרוּךְ שֶׁל זִקְפָּתִי?   אַתְּ נוֹשֶׁבֶת

  הָיִיתִי כְּבָר בַּצַּעַר הַזֶּה נַחְשׁוֹל אַחַר נַחְשׁוֹל. שָׁבִיתִי אֶת הֶמְיַת הַמַּיִם, הִלַּת הָאוֹר.   צָעַדְתִּי כָּאן אַף לֹא אִישׁ

  לְבַד הוֹלֵךְ הָעֶרֶב. יָד בְּיָד נוֹפֶלֶת בֵּין מִדְבָּר לְיָם הַחִיּוּת הַנּוֹשֶׁמֶת שֶׁל הַדְּבָרִים. בֵּינְתַיִם עֲזוּבָה שׁוֹקֶקֶת תְּהוֹמוֹת.   אֲצַלֵּם

  עָמֹק בַּלַּיְלָה הַקִּרְבָה לְקוֹל צָלוּל וְשׁוֹתֵק וַאֲנִי צָמֵא לְכוֹחַ הַמְּדַמֶּה. הַמַּגָּע אֶל הָאִישִׁי הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט: קָשֶׁה לַחְזֹר לַמַּיִם הַקָּשִׁים

  רַבְנוּ בַּיָּמִים וְכָל הַזְּמַן הִגִּיחַ שׁוֹר. הַמְּאוֹרוֹת זָרְמוּ – בָּאנוּ בַּנְּפָשׁוֹת וְכִבִּינוּ אוֹתָן; פָּתַחְנוּ דֶּלֶת – רִצְּדוּ כּוֹכָבִים מִזְּמַנִּים

  הָעִיר הַזֹּאת כּוֹאֵב שֶׁהִיא יָפָה, חֲצִי סַהַר מְיַמֵּם. מֵעַל טֶרָה סַנְטָה פֶּסֶל שֶׁלָהּ: מַרִיָּה לֹא יוֹדַעַת לְאָן. הַטַּיֶּלֶת הַנִּשְׁאֶרֶת

בּוֹאִי נֵלֵךְ לְסֶרֶט. בּוֹאִי הַיּוֹם. אֲנִי לְבַד מְכֻתַּר לְבַדּוּיוֹת.   בּוֹאִי נֵלֵךְ לְסֶרֶט. בּוֹאִי נֵלֵךְ יַחַד. בּוֹאִי נֵלֵךְ רוֹמַנְטִי; רַק