הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרוֹת עֲלֵיהֶם: בְּגִידַת הַגּוּף הָעוֹבֵר וָשָׁב הִתְעַבּוּת הָאַגָּן בְּדִיקוֹת הַדָּם חֹסֶר הַשֵּׁנָה דְּחִיסוּת הַבָּשָׂר לֵיל הַטְּבִילָה
וְאֵיךְ מִתּוֹךְ כָּל הַחוֹל הַזֶּה בָּנִיתָ לִי בַּיִת עֲרוּגוֹת הַטַּעַם הִצְמִיחוּ אֶת אַהֲבָתֵנוּ טַעַם קִשּׁוּאִים, גָּד וְשׁוּם וּמִתּוֹךְ סַעֲרוֹת הַחוֹל
אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ תִּבְחֲרִי לִחְיוֹת. יֵשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁשָּׁוֶה לִחְיוֹת עֲבוּרָם. תִּינֹקֶת מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּמוֹרַד הַמַּגְלֵשָׁה, יַלְדָּה בַּת חָמֵשׁ שֶׁלּוֹמֶדֶת
וָתַעַמְדִי מוּל עַצְמֵךְ וַתֹּאמְרִי בְּקוֹל רָם כִּי פִּיךְ וְלִבֵּךְ שָׁוִים וּפָשַׁטְתְּ יָדַיִךְ וְנָשַׁמְתְּ עָמֹק וְיָם לְפִתְחֵךְ נִגְלָה וְטָבַלְתְּ וְעָלִית טְהוֹרָה
עַל מָה מַנִּיחוֹת נָשִׁים רָזוֹת אֶת מָתְנֵיהֶן אֵיךְ מִתְאַרְגְּנוֹת אֶצְלָן עַצְמוֹת הָאַגָּן מָה מְקַבֵּעַ אוֹתָן לָאֲדָמָה אִם לֹא כּוֹחַ הַכְּבִידָה
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁטֶּרֶם דֻּוְּחוּ אֵיךְ כִּמְעַט הִשְׁתַּגַּעְתִּי בְּדִידוּת שֶׁקָּפְאָה בַּזְּמַן וּמָצְאָה בִּי פְּשָׁרָה אֲנִי וְזִכְרוֹנוֹתַי נִמְצֵאנוּ מְאֻבָּנִים לֹא הָיָה בִּי
מְהַלֶּכֶת בֵּין מְטוֹסִים בְּנַעֲלֵי טִימִבֶּרְלֵנְד מְעִיל עָבֶה מִדַּי תַּרְמִיל עַל גַּב וּמְחַפֶּשֶׂת מָטוֹס. גֶּבֶר שֶׁמְּסָרֵב כָּמוֹנִי לִכְרִיךְ הַחֲזִיר שׁוֹאֵל פַּעַם
