בַּמִּלְחָמָה, בָּרַמְזוֹר, מוֹפִיעַ בְּחַלּוֹנִי, נוֹקֵשׁ, מַבִּיט בִּי, עֵינוֹ בְּעֵינֵי, אֲנִי נִבְהֶלֶת. שׁוֹאֶלֶת בְּלִי קוֹל מָה אַתָּה רוֹצֶה, מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁיִּתְחַלֵּף הָאָדֹם,

עַד מָה סִגַּלְתָּ אֶת אֹפֶן הִלּוּכָהּ, גּוֹן קוֹלָהּ? פִּצַּחְתָּ מָה מְנִיעָהּ לִפְעֻלָּה בְּכָל שַׁבְרִיר? עַכְשָׁו? עַכְשָׁו? מַבָּט עֵינֶיהָ? שִׂמְלָתָהּ? מָה

בְּרוֹמָא בְּאַחַת הַסִּמְטָאוֹת קָנִיתִי רִימֶל וְאֹדֶם (לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי) מִדַּיֶּלֶת יֹפִי שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלַי וְהִגִּישָׁה לִי נְיָר וּמַרְאָה וְאָמְרָה בְּאִיטַלְקִית: נַשְּׁקִי הַגָּוֶן

אִם לֹא אֶכְתֹּב, תָּמוּת. הַאִם מַתָּ, כְּדֵי שֶׁאֶכְתֹּב? הַכִּסֵּא קָרוֹב עַכְשָׁו מְאֹד אֶל הַשֻּׁלְחָן, שְׁנֵיהֶם הָיוּ פַּעַם עֵץ אֶחָד, חַי.

לְפֶתַע נֶאֱלֶמֶת הַמְּדַקְלֶמֶת. בְּאֶמְצַע הַשֶּׁצֶף נוֹפֶלֶת דְּמָמָה. לַקָּהָל הַשּׁוֹאֵל: מָה? זֶה הָעַכְבָּר שֶׁמִּתַּחַת לַבָּמָה. הוּא לוֹפֵת לְפֶתַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ. הִיא

אַתְּ מְבִינָה (אָמַר), הַבָּעָה נֵיטְרָלִית טוֹבָה לְשַׂחְקָנִית (יָשַׁבְנוּ בִּמְכוֹנִית, בַּחוּץ הִתְנַשְּׁפָה קָלִיפוֹרְנִיָּה), מִמֶּנָּה (אָמַר), תּוּכְלִי לָזוּז בְּקַלּוּת לְכָל קֶשֶׁת הָרְגָשׁוֹת:

הַחַיִּים, הוֹד רוֹמְמוּתֵךְ, הֵם כְּאֵב. מִי שֶׁאוֹמֵר דָּבָר אַחֵר, מוֹכֵר מַשֶּׁהוּ: בֵּיצֵי דָּגִים, אֶצְבְּעוֹת מַרְצִיפָּן, כְּפָפוֹת לִסְעוּדָה בַּגָּן – הָאַהֲבָה,

מִתּוֹךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ שֶׁל הָעִבְרִית, חָלַמְתִּי מְדַבְּרִים עִבְרִית וַאֲנִי אֵינִי מְבִינָה וְעָמַדְתִּי מִחוּץ לָעִבְרִית וְהָעִבְרִית קִינָה מְשֻׁנָּה בְּפִי