קַיִץ 67 שָׁפַךְ נְהָרָה עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים לְךָ לֹא הֵבִיא תּוֹעֶלֶת בְּאֹפֶן מַמָּשִׁי מִמִּטַּת בֵּית הַחוֹלִים הִפְנֵיתָ פָּנֶיךָ לַחַלּוֹן שֶׁמֶשׁ
כָּל הַלַּיְלָה נָשַׁף בּוֹקֶר בְּעֹרְפִּי, וְלֹא הִצְלַחְתִּי לִישׁוֹן. דָּבָר רִאשׁוֹן בָּדַקְתִּי חָשָׁד שֶׁאָהוּבִי אָבַד. דָּבָר שֵׁנִי, שֶׁאֲנִי
שָׁמַעְתִּי צְעָקָה. בְּהֶחְלֵט שָׁמַעְתִּי צְעָקָה. אֲבָל הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת. וְלֹא הָיְתָה לִי שְׁהוּת לְפַעְנֵחַ אֶת הַצְּעָקָה. גַּם לֹא
זֶה נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם אִישׁ לֹא צִלְצֵל וְאִישׁ לֹא קָרָא בִּשְׁמִי. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בַּמַּאֲרָב וְצֵל הָלַךְ וְקָרַב וְ
שְׁנֵי חֲדָרִים בִּפְלוֹרֶנְטִין: אֲנִי וְאַתְּ. הַמִּטְבָּח צַר לְהָכִיל, הַסָּלוֹן הוֹלֵךְ רָכִיל; תֵּבָה גְּדוֹלָה וְדֹאַר בָּהּ מְעַט. אַתְּ וַאֲנִי מוּל הַשֻּׁלְחָן
הִתְפַּשְּׁטָה בְּמִטָּתִי הַשְּׁמוּעָה שֶׁאֲנִי לְבַד מְאֹד. אֱלֹהִים יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה לִי כֹּחַ לְהַחְלִיף מַצָּעִים, לְהַדְלִיק אֶת הָאוֹר, לְהֵישִׁיר מַבָּט לָאִישׁ
"לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'" (עמוס ח, יא) שׁוּב שׂוֹרֶפֶת שֶׁמֶשׁ. תָּמִיד נוֹלֶדֶת לְהוּטָה אֶל שָׁמַיִם
אָבִי שְׁחוּם עוֹר וּשְׂעָרוֹ פֶּחָם שַׁתְקָן וְרָזֶה, מַבָּטוֹ חוֹרֵךְ כְּלַהַבְיוֹר. בִּפְסַק לֵב חָצוּב כִּבְאֵר וְקָשֶׁה כְּאֶבֶן צֹר אִמִּי אוֹהֶבֶת אֶת
אָחִי בֶּן 4 מְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל בְּסָלוֹן הַבַּיִת. הוּא עוֹלֶה לַמִּגְרָשׁ בְּחֻלְצָה צְהֻבָּה וּבְכַדּוּרֶגֶל-גְלוֹבּוּס; הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּרוּשׂ לְרַגְלָיו. אָחִי בּוֹעֵט
בָּתָה וְגָרִיגָה, לבונטין פינת אלנבי אִשָּׁה הָרָה פּוֹסַעַת, מִתְיַשֶּׁבֶת פֶּתַע לְשֻׁלְחַן בֵּית הַקָּפֶה. זֶה צִיר נַפְשִׁי. "עוֹד לֹא בָּאָה
וְנִשְׁאַרְתִּי בְּלִי אוֹטוֹ כִּי (כְּפִי שֶׁהִסְבִּירָה לִי בִּסְנִיף הַתְּקוּמָה בְּתֵל אָבִיב רְוִיטַל), וְאַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי בְּלִי אַהֲבָה (אֵיזֶה שֵׁם), damnבָּרִיא וְחָרַצְתִּי:
