הֲשָׁכַחְתִּי תְּרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כְּדִין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהָעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מָה בֵּינִי- הַשְּׁקֵטָה-
תְּלוּלִית הַחוֹל שֶׁמֶשׁ רָוְתָה, עַל תְּלוּלִית הַחוֹל – אֲנִי וְאַתָּה, וּבַלֵּב – אשֶׁר שָׁלֵו. חֲצָאֵי צְבָעִים, חֲצָאֵי קוֹלוֹת, לֹא
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנָּךְ – קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִדְמִי וּמֵעַל לְזַמֵּן מְצַוֶה בְּרָכָה?
יַד אָבִיב בְּקֶשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה וְרוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב: וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב
פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר, קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים-זֶה דַּי… וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר מִשַּׂבֵּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוַי.
לִנְעֹץ בְּאַפְּלָהּ עֵינַיִם מְשַׁוְּעוֹת, לִפְרֹשׂ אֶל הֶחָלָל יְדֵי גַּעְגּוּעִים. וְאֹזֶן לְהַטּוֹת לְקוֹל רִשְׁרוּשׁ עָלִים, וּלְפַלֵּל לַנֵּס, וּלְיַחֵל לְאוֹת – –
בְּלֹא נִיב, בְּלִי נוֹעַ, רֶגַע אֶחָד אֲרֹךְ, לְחוּצָה אֵלֶיךָ בְּעַרְבֵי רַחֲמִים וְרֹךְ – אֵדַע מַרְגּוֹעַ שֶׁל הָלַךְ מַכַּת-שָׁרָב הַיּוֹשֵׁב