הלומת אור

"זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל" אבות ישורון א. חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינֵינוּ אֲבָל אָז אַתָּה נִכְנָס מְכַוֵּן, מְדַיֵּק מַבָּט אֲנִי הֲלוּמַת

מַקִּיף אֶת הַכִּכָּר עוֹד פַּעַם מִשְׁתּוֹבֵב, מְעַכֵּב אֶת סוֹף הָעֶרֶב וּמְסַחְרֵר אוֹתָנוּ לְסִיבוּב נוֹסָף וְהָרֶכֶב קָרוּסֶלָה מִסְתּוֹבֶבֶת בְּלִי הֲפוּגָה, לְרֶגַע

לֹא יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּבְלִי קְלִיטָה הָאַהֲבָה שֶׁלִּי נִקְרֶשֶׁת כָּל יוֹם חוֹשֶׁשֶׁת מִשִּׁכְחָה אֲנִי מְגָרֶדֶת בַּגְּלָדִים מִתְיַשֶּׁבֶת חָזָק, רוֹצָה לִשְׁמֹעַ אֶת

הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בְּלִי חֻלְצָה (כְּדַרְכָּם שֶׁל זְאֵבִים)   אֵחַרְתְּ אֲבָל הָעוֹר שֶׁלָּךְ נָעִים כָּל כָּךְ הַיּוֹם אֵיךְ זֶה

עַל 443 לְכִוּוּן תֵּל אָבִיב סְגוּרִים בְּאִיבִּיזָה אֲדֻמָּה מֻפְרָדִים מֵהֶחָלָל הַחִיצוֹן נוֹסְעִים בַּזְּמַן אֶל גַּרְמֵי־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיִינוּ שַׂמְתָּ לֵב? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּמִלּוּאִים

כָּתוּב דְּחֹף וַאֲנִי מוֹשֶׁכֶת.  

אַל תַּגִּידִי שֶׁהַגַּעְגּוּעַ הוּא פְּרִיחָה עַל כָּל הַגּוּף, שֶׁאַתְּ מְגָרֶדֶת בּוֹ עַד דָּם, מְנַסָּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב אַחֵר   פָּשׁוּט תַּעֲנִי

הוּא אָמַר: "לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם רָצִיתִי לְנַשֵּׁק אוֹתָךְ"   וּמִסְּבִיבֵנוּ הָעִיר מְמַהֶרֶת לְזִקּוּקִי הָרַמְזוֹרִים הִשְׁתַּתְּקוּתָהּ הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הָרוּחַ

א. לַיְלָה אֶחָד אוֹרְפֶאוֹס נִשֵּׁק אוֹתִי וְהִפְנָה אֶת הַגַּב יָכֹלְתִּי לוֹמַר עֲצֹר, תִּסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו אֲבָל הוּא הִתְחִיל לָנוּעַ, חָשַׁב מֵיתָר

סְפוּנִים בְּצִנְצֶנֶת הַמִּטָּה סוֹגְרִים מִכְסֵה שְׂמִיכָה עַל דַּאֲגוֹת הַיּוֹם, הָרִיב שֶׁהָיָה, הָאֲהוּבִים הַיְשָׁנִים הָרוֹדְפִים. כִּמְעַט יְשֵׁנִים, מִסְתַּנֶּנֶת מַחֲשָׁבָה מְנַסָּה לְהִזָּכֵר