אֲנִי לֹא הָאִמָּא שֶׁל הָאִישׁ שֶׁיּוֹשֵׁב וְצוֹעֵק מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ הַקָּטָן מוּל בֵּית הַקָּפֶה, אֲנִי לֹא יָלַדְתִּי אוֹתוֹ אָז אֶל מִי
אוּלַי אַף פַּעַם לֹא נֵדַע אֵיךְ חוֹזְרִים מִכָּאן, אֵיפֹה נִמְצָא פֶּתַח הַלֵּדָה. הַיָּד שֶׁהָיְתָה בְּיָדֵנוּ נִשְׁמְטָה כְּבָר מִזְּמַן, אֶצְבְּעוֹתֵינוּ תּוֹעוֹת
כָּל זֶה קָרָה בֶּאֱמֶת: פִּתְאוֹם הָעוֹלָם הָיָה דֶּלֶת וּפָנַי וְגוּפִי נַעֲשׂוּ טִיט וָמֶלֶט וּבִפְנִים הָמוּ אֵלַי קוֹלוֹת יְלָדִים וְהוֹרִים, וְהַנֶּפֶשׁ
מָה אַתְּ רוֹאָה: בָּלוֹניִם פּוֹרְחִים אֲנִי רוֹאָה, עוֹפוֹת צוֹוְחִים, נוֹצוֹת, נוֹצוֹת עַל הַפְּתָחִים, אָב מוֹלִיךְ עֶגְלַת תִּינֹקֶת, קָפוּא בְּאֶמְצַע הַתְּנוּעָה
