אַחֲרֵי שֶׁהַנְס קְשִׁישָׁא פִּרְסֵם אֶת הַסִּפּוּר, צָבְאוּ עִתּוֹנָאִים מֵרַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה, וְגַם מֵחוּ"ל, תִּלִּים שֶׁל בַּקָּשׁוֹת, רַאֲיוֹנוֹת, וְצִלּוּמִים, וּמִיקְרוֹפוֹנִים טִרְטְרוּ בֹּקֶר
מְנַהֵל הַפֶסְטִיבָל תָּפַס אוֹתִי בַּנַּיָּד בַּבַּרְגֶ'לוֹ בֵּין הֲמוֹנֵי תִּינוֹקוֹת בְּעֵירֹם וְרַדְרַד (אַף לֹא תִּינוֹקֶת אַחַת) עַל הַקִּיר – כַּמָּה מֵהֵם
קַבְּלָן, שֶׁיּוֹסִיף שִׁכְבַת גֶּבֶס הַרְבֵּה אִי שֶׁקֶט, לֹא הָיָה לִי מָנוֹחַ. וְזֶה רַק הִתְחַזֵּק. חָנָה מַמָּשׁ בַּכְּנִיסָה כָּזֶה, וַאֲנִי רוֹאֶה
שֶׁעַל רַגְלָהּ הַיְמָנִית, בְּגֹבַהּ הַקַּרְסֹל, פּוֹשֶׁטֶת־יָד, מֻכַּת טִנֹּפֶת, שְׂפָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה נֹאמַר – סִכְסוּךְ שְׁכֵנִים, מְעַטְהַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, גַּם לַזְּקֵנָה
