צדו של המרחק

  1. גַּרְגְּרֵי הַמֶּלַח הִצְטַבְּרוּ בְּתוֹכִי הֵכִינוּ אֶת תְּנוּעַת עֵינַי שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, כְּמוֹ תַּרְגִּיל, הַשָּׁמַיִם מֵעָלַי הֶאְדִּימוּ חַיֶּבֶת הָיִיתִי

לֹא לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר, לֹא לְהַשְׁלִים אֶת הַשּׁוּרָה, לְהַפְסִיק אֶת הַמִּשְׁפָּט, וְלֹא לְהַנִּיחַ נְקֻדָּה לֹא לְסַיֵּם אֶת הַמַּחְשָׁבָה, לֹא לַחֲשֹׁב

הַבַּיִת מִתְעַבֵּר מִצַּעֲצוּעִים אֲנִי פּוֹסַחַת עַל הַשִּׁירָה וְהוֹלֶכֶת אֶל טִפַּת חָלָב, כְּדֵי שֶׁהָאָחוֹת דַּלְיָה תִּשְׁקֹל אוֹתְךָ   הַנֶּפֶשׁ מִתְפַּצֶּלֶת לֹא

קֹדֶם הַכֻּתְנָה אַחַר-כָּךְ הַחִטָּה וּלְבַסּוֹף הַחַמָּנִיּוֹת   זֶהוּ סֵדֶר הַדְּבָרִים בְּעֵמֶק   הָאֲדָמָה אֵינָהּ רְחוֹקָה עוֹד עֵינַי נָחוֹת מִן הַשְּׁקָרִים

הַחַיִּים חֲזָקִים מִן הַשִּׁירָה לְמָשָׁל לַשָּׁעוֹת שֶׁאֵינְךָ אוֹהֵב אוֹתִי אֵין לִי מִלִּים