אל תעשה מזה ענין

אוּלַי עַכְשָׁו אֵלֵךְ לִישֹׁן. עָיַפְתִּי קְצָת מֵהַיָּדַיִם הַקְּצָרוֹת אֲשֶׁר מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת לְצַד גּוּפִי, יָמִים בְּלִי מַטָּרָה, לֵילוֹת שֶׁמְּרַצְּדוֹת מִלִּים עַל פְּנֵי

בְּכָל מוֹשָׁבִי לֹא מָצָאתִי מָנוֹחַ בְּכָל אֹרְחוֹתַי לֹא חָדַלְתִּי מִנְּדֹד כִּי רָשׁ לְבָבִי, כִּי נִרְפֵּיתִי מִכֹּחַ בְּמָקוֹם אֶחָד לַעֲמֹד. כִּי

הַכֹּל עָטוּף בִּקְרוּם דַּק-דַּק שֶׁל עֶצֶב מִיּוֹם רִאשׁוֹן וְעַד יוֹם אַחֲרוֹן, מִלְּחִיצַת רֵאשִׁית עַל שְׁעוֹן הָעֶצֶר עַד נְקִישַׁת מִכְסֶה עַל

שְׂפָתַיִם נוֹעֲדוּ לִנְשִׁיכוֹת עֵינַיִם נוֹעֲדוּ לַעֲצִימָה כְּתֵפַיִם נוֹעֲדוּ לִהְיוֹת שָׁחוֹת הָאֲדָמָה לִהְיוֹת הָאֲדָמָה. בְּלִיל הָאֵבָרִים בִּכְלִיל עָלְבּוֹ כּוֹשֵׁל מֵהִקָּרֵם לִכְדֵי

אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין: הָאַשְׁמָה וְהַחֲרָדָה וְהַיֵּאוּשׁ וְהַבְּדִידוּת. לֹא הֲרֵי הָאַשְׁמָה כְּהָרֵי הַחֲרָדָה, וְלֹא הֲרֵי הַחֲרָדָה כַּהֲרֵי הָאַשְׁמָה, שֶׁהָאַשְׁמָה מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל

מִצְטַנֵּף כְּכַדּוּר אִם אֵין מִי שֶׁיְּחַבֵּק אֲחַבֵּק אֶת עַצְמִי. מִתְנַדְנֵד מִצַּד לְצַד אִם אֵין לִי אֵם אֲעַרְסֵל אֶת עַצְמִי. עוֹצֵם

אֲנִי הַמַּכָּה עַל הַקִּיר. אֲנִי הַשְּׂרִיטָה בַּבָּשָׂר. אֲנִי הַנִּחָר לְהַזְכִּיר אֶת מָה שֶׁהָלַךְ וְנֶחְסַר אֶת מָה שֶׁהָלַךְ וְנִגְדָּשׁ וְיִגְלֹשׁ וְיִטְרֹף

– – וַאֲנַחְנוּ נֵצֵא אֶת הַבַּיִת נְנַשֵּׁק שִׁמֲמוּת הֵיכָלָיו כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ פּוֹרֵשׂ לְעַרְבָּיִם כְּמוֹ עֵץ הַנִּפְרָד אֶת עָלָיו – עִם

הָעוֹלָם לֹא רָעַד כְּשֶׁאֱלֹהִים יָרַד אֱלֵי מִן הַשָּׁמַיִם בְּסַעֲרַת אֵשׁ רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן שָׂרַף אֶת הַשָּׁמַיִם שָׂרַף אוֹתִי שָׂרַף הִסְתַּכֵּל