הִיא אָמְרָה: גּוּף בָּרִיא וְנֶפֶשׁ בְּרִיאָה וּפִתְּתָה אוֹתָהּ לַבְּרֵכָה. טוֹפְפָה לָהּ שְׁנֵי תַּפּוּחִים מוּצָקִים וּזְקוּפִים מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר. הַשְּׁנִיָּה — כָּל
אֹהֶל בּוֹנֶה לוֹ עֶזְרָא בְּאֶמְצַע הַכִּתָּה, מְשַׂחֵק בְּמִשְׂחֲקֵי מְחִיצָה וּשְׁתִיקָה. שְׁנֵי זֵיתִים עֵינָיו, טְעוּנוֹת קִפּוּחַ, עוֹקְבוֹת אַחַר עֲוִיתוֹת עַצְבָּנוּת מְתַגְבְּרוֹת
וְלִי קוֹרְאִים לִי גַּלִית. בֶּטַח שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת לָבוֹא לַבֵּית סֵפֶר. אַתָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת אֵיךְ בַּהַפְסָקוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים. בַּשִּׁעוּר, שֶׁהַמּוֹרֶה עוֹשֶׂה חֲפִיפַת
