וְעַכְשָׁו הִיא אוֹמֶרֶת תַּעֲשׂוּ כָּרִישׁ מִכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם וְעַד הָראֹשׁ שׂוֹחֶה עַמּוּד הַשִּׁדְרָה בְּתוֹךְ הַגּוּף, בַּחוּץ קוֹבְלִים דְּרוֹרִים בַּחֲרִיפוּת בַּמֶּרְכָּז פְּסַנְתֵּר
הָיָה סוֹף קַיִץ הַכִּתָּה רוֹחֶשֶׁת תַּחַת שֻׁלְחָנוֹת שְׂרוּטִים רָבְצוּ הַסַּנְדָּלִים כְּשֶׁנָּזַפְתָּ בָּנוּ צָחֲקוּ עֵינֶיךָ, כְּשֶׁהִקְרֵאתָ הַקִּירוֹת הָיוּ לְפֶתַע רְחוֹקִים.
אוֹרֶזֶת מִלִּים שֶׁעָזַבְתִּי מַטְמִינָה עָמֹק בָּאָרוֹן מְתַרְגֶּלֶת לָשׁוֹן מְהֻסֶּסֶת גוּד מוֹרְנִינְג מִיסְטֶר וֶרְנֶדָקִיס מָה שְׁלוֹמְךָ הַיּוֹם מְשַׁנֶּנֶת, אָמֶרִיקָה זֶה כָּאן
זֶרֶת וּקְמִיצָה בְּתוֹךְ הָאוֹר הַמִּזְדַּהֵר פָּנִים מְעוּכוֹת אֶל הַכַּר זִיפֵי זְקָנוֹ לוּח שַׁחְמָט גַּבּוֹתָיו וְרִשּׁוּמֵי קְמָטָיו מַפָּה שֶׁל כָּל מָה
יִלְלָתוֹ שֶׁל כֶּלֶב הַשְּׁכֵנִים מֵשִׁיב לְצוֹפָרוֹ שֶׁל אַמְבּוּלַנְס מְעוֹרֶרֶת גַּעְגּוּעַ לְמָה שֶׁעוֹד לָפוּת חָזָק בְּכַף יָדִי.
עַל רִצְפַּת חַדְרָהּ שֶׁל בִּתִּי – מִכְנְסֵי גִ׳ינְס בְּרִקְמַת פְּרָחִים, שְׁתֵּי גּוּפִיּוֹת אֲדֻמּוֹת, חֻלְצַת בַּד לְבָנָה, שִׂמְלַת פַּסִּים – נְשָׁלִים
בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָלַכְתִּי אַחֲרֵי גֶּבֶר שֶׁלֹּא הָיִיתָ אַתָּה מַגָּף אֶחָד בִּלְבַד נִתְלָה מֵהַכָּתֵף שֶׁלּוֹ, שָׁחֹר הָעִיר בָּעֲרָה קִילוֹמֶטְרִים מֵהַיָּם הִתְנַפְּצוּ
לזכרה של אנגווץ וואסה ״הָבֵא בְּרָכָה לַנְּעָרִים, כִּי בָּאָה עֵת״ חיים גורי הָבֵא בְּרָכָה אֶל הַנָּשִׁים כִּי בָּאָה עֵת. רְאֵה
זוֹ שְׁעַת עֶרֶב בְּכָל הַמִּטְבָּחִים הַצַּלָּחוֹת מְשַׁקְשְׁקוֹת עֲרוּכִים הַסַּכִּינִים וְאֶל הַבַּיִת בָּאִים הַיְּלָדִים מִי שֶׁנִּטְרַף וּמִי שֶׁנִּסְחַף מִי שֶׁגּרַֹשׁ וּמִי
תְּנוּךְ אֹזֶן רַךְ אַף מְנֻקַּד נְמָשִׁים שִׂפְתֵי נִימְפָה עֵינַיִם בְּרֵכָה אֲפֹרָה לִצְלֹל בָּהּ תַּגִּידִי בַּת סְפִינָה הַמַּפְלִיגָה מִמֵּךְ לְאַט