אָבִי הָיָה הַמַּחַט שֶׁבָּהּ חָרְטוּ אֶת הַחֻקִּים עַל סַרְגֵּל הַמַּתֶּכֶת וְאִמִּי הָיְתָה הָאֵשׁ שֶׁהִתִּיכָה אוֹתָם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁחִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם

גָּדַלְתִּי בְּבַיִת שֶׁל שְׁנֵי חֲדָרִים שֶׁנִּדְחֲסוּ בּוֹ תֵּשַׁע נְפָשׁוֹת. לְיַד הַבַּיִת הָיָה בֵּית חֲרֹשֶׁת לְקֶרַח רֵיחַ הָאָמוֹנְיָה הֶחְנִיק אֶת כָּל

שִׁיר הוּא מְחוּגָה מְחֻדֶּדֶת בְּנַרְתִּיק הַמִּלִּים שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר סַכִּין שֶׁבָּהּ נִמְרָחִים רְגָשׁוֹת עַל פְּרוּסַת הַחַיִּים חוּט שֶׁתָּפַר צַלֶּקֶת וּמַחַט שֶׁחָרְטָה

הַקִּירוֹת עֲדַיִן זוֹכְרִים אֶת שְׂרִיטוֹת צִפָּרְנֶיהָ וּמַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת אֶת אֲחִיזַת יָדָהּ הָרָפָה וְעוֹר הַתֹּף שֶׁל גּוּפָהּ מְהַדְהֵד אֶת מִלּוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת.

הָרוּחַ סוֹרֶקֶת צַמְּרוֹת בְּרוֹשִׁים בְּמַסְרֵק חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת, בָּרְוָחִים שֶׁבֵּין הַשּׁוּרוֹת אֲנִי רוֹאֶה אֵיך מִתְחַלֶּפֶת בָּעוֹנָה וְאֵיךְ נוֹדְדוֹת הַמִּלִּים מֵאַרְצוֹת הַחֹם

בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל אַהֲבָה הַדִמְעָה הִיא הַשׁ"ג. הַכְּאֵב הוּא הַפְּרוֹפֶסוֹר שֶל הַאוֹשֶר וְהַתַּלְמִידִים מְנָסִים לֶלַמֶד זֶה אֶת זֶה. אֵיךְ אַהֲבָה