הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא לֹא פֶּתֶק בְּבַקְבּוּק. אַל תָּבוֹא לְהצִיל אוֹתִי. אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת זֹאת שֶתְּנַגֵּן בַּנֵּבֶל. לִפְרֹץ לַשְּׁאוֹל וּלְהָגִיחַ, נוֹשֵׂאת
אֲנִי הַצִפּוֹר שֶׁמְאִטָּה, וְכָךְ מְאָבֶּדֶת אֶת מְקוֹמָהּ בַּלַּהַק הַקָּרִיר שֶׁמִּתְרוֹמֵם כְּמוֹ יָד גְּדוֹלָה, חוֹלֵף מֵעַל לָעִיר, בּוֹעֶרֶת כְּמוֹ פָּנִים, לְרֶגַע
בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים דּוֹעֲכִים בִּזְרוֹעוֹת נְעָרוֹת פִילִיפִּינִיוֹת, מְסַפְּרִים לָהֶן בְּפוֹלָנִית דְּבָרִים שֶלא
הָאִישׁ שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹשֵׁב לַשֻּׁלְחן. הָאִשָׁה שֶׁבְּקֹשִי הגִיעָה מַגִישָׁה לוֹ עֻגַּת שְׁזִיפִים. זֶה הַבַּיִת שֶׁלִי: טוֹב פֹּה. בָּטוּחַ. אִמָּא
כְּשֶׁנִּשְׁמַעַת הַצְּפִירָה שֶׁל יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַקַּבְּצָן חֲסַר הַבַּיִת מֵרְחוֹב הַנְּבִיאִים קָם וְעוֹמֵד זָקוּף כְּמוֹ צֶ'לוֹ שֶׁמִּישֶׁהוּ סוֹף סוֹף נָתַן לוֹ
בַּלַּיְלָה הוּא קוֹלֵעַ אֶת יָדָיו לְקֵן ומִתְכַּנֵּס בּוֹ, עֵינַיִם מֵצַח קֹדֶם, וְאָז, בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, הַכֹּל – צַוָּאר, כְּתֵפַיִם, קְעָרָה, הַלֵּב, עַד
