בֵּין פָּסוּק אֶחָד לַשֵּׁנִי הָיִינוּ רַק מָשָׁל רָעוּעַ לְמָה שֶׁבִּקַּשְׁנוּ לִהְיוֹת. תַּמְצִית שֶׁל מָשָׁל, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא לֹא הָיִינוּ רְאוּיִים לְהִקָּרֵא
נָעוֹת רַגְלֵי הַיְּלָדִים שֶׁרָצִים נֶגֶד הַכִּוּוּן: לְמַטָּה, וְאָז הַמַּדְרֵגוֹת עוֹלוֹת בְּכִוּוּן מַעְלָה, אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, מְעַנְיֵן לִרְאוֹת. רֶבַע שְׁנִיָּה לְהוֹפָעַת הָעוֹלָם.
דִּינוֹזָאוּרִים מְגֻשָּׁמִים בִּגְרָפִיטִי מְקֻשְׁקָשׁ עַל קִירוֹת, – בַּצָּהֳרַיִם, לְעֵת מַשַּׁב זִרְמֵי אֲוִיר חַם, כְּשֶׁהַמַּרְאוֹת רוֹעֲדִים בָּעַיִן – הֵם זָזִים. וּלְמַרְגְּלוֹתֵיהֶם,
לִצְפּוֹת בִּצְעִירִים, עֲדִינִים מִכְּדֵי לִשְׂרֹד טְרוּדִים כִּבְיָכוֹל בִּרְכִיסַת כַּפְתּוֹר, וּכְאִלּוּ כְּבָר הָיוּ בְּגֵיהִנֹּם וְחָזְרוּ שְׁלֵמִים. כַּדּוּר הָאָרֶץ צָרִיךְ מַזָּל, בְּוֶנֶצוּאֶלָה,
בַּשֶּׁלֶג, פֶנְג הַלָּבָן אוֹזֵר אֹמֶץ מִשֶּׁלּוֹ. יָמִים טוֹבִים, טוֹבִים אַף מֵאֵלֶּה, לֹא יִהְיוּ לוֹ. אוּלַי כְּהֶמְשֵׁךְ לְכָךְ שָׁרִים אֶתְנִיקְס תּוּתִים-תּוּתִים,
הָאוֹתִיּוֹת עֲדַיִן לֹא חֻבְּרוּ זוֹ לָזוֹ, הַמִּפְרָעָה, אוֹתָהּ שִׁלְּמוּ הַחַיִּים מֵרֶגַע לֵדָתָם נִלְקַחַת מִידֵיהֶם בְּגַסּוּת. הַסְּתִימוּת כְּבָר קָשָׁה לִקְרִיאָה: הַטַּיָּס,
עֲדַיִן לֹא הוֹפִיעוּ בַּשִּׁירִים שֶׁלָּהֶם שֵׁמוֹת כְּגוֹן אֲבִישַׁי זָ'אנוֹ, הַמָּגֵן שֶׁל מַכַּבִּי נְתַנְיָה וּבְשִׁירֵיהֶם לֹא כָּתְבוּ: "אֲנִי מַרְגִּישׁ טוֹב"
רָאוִיָּה, הַתַּלְמִידָה הָעֲרָבִיָּה, מְנַתַּחַת יְחָסִים בֵּין כּוֹבֵשׁ וְנִכְבָּשׁ בַּשִּׁיר. עֵינֶיהָ כְּשָׂדֶה גָּדוֹל. בּוֹהוֹת וּמְסַכְּמוֹת עִסְקָה עִם קִירוֹת הַכִּתָּה. הַהֶסְבֵּר יִהְיֶה