אֲנִי מְזַהֶה אוֹתְךָ בְּקַלּוּת רִיצָתְךָ עַל חַיֶּיךָ — מַד הַדֹּפֶק לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְאָזְנִיּוֹת הָרַדְיוֹ לְטוֹטָפוֹת, יֵשׁ לְךָ
הַטִּיסָה הַזֹּאת עוֹמֶדֶת לִנְחֹת. דַּוְקָא הִרְגַּשְׁתִּי דֵּי בָּטוּחַ לָטוּס בְּעֶזְרַת הָרוּחַ מִמִּגְדָּל פִּקּוּחַ לְמִגְדַּל פִּקּוּחַ. אֲנָשִׁים מְיֻמָּנִים וְאַלְמוֹנִים
מִכַּדּוּרֶגֶל לוֹמְדִים הָמוֹן דְּבָרִים, כְּיֶלֶד לָמַדְתִּי שֵׁמוֹת שֶׁל מְדִינוֹת וְשֶׁל עָרִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי. וּבְשָׁלָב יוֹתֵר מְאֻחָר לָמַדְתִּי –
וְאֶת הַמַּרְגָרִינָה, חֲצִי חֲבִילָה בֶּחָלָל הָרֵיק, כִּי בִּמְקוֹם לְקַלֵּל אֶת נִינְוֵה כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הַמְקָרֵר הָרֵיק, וְדַוְקָא הַכֶּתֶם הַלָּבָן, חֲצִי
