כְּשֶׁהִזְדַּיַּנּוּ בְּשַׁבָּת לְפִי הַסֵּפֶר וּבִתְנוּחָה שְׁחוּקָה עַד עֲיֵפָה, זוֹנָה דִּמְיַנְתִּי עֲסִיסִית וְעֶרְוָתָהּ הַפְּרוּעָה הָפְכָה לְזוּג שֶׁל קַסְטַנְיֶטוֹת בְּקֶצֶב שֶׁל פְלָמֶנְקוֹ
בְּתוֹךְ הַצְּרִיף הָאַפְלוּלִי נִתָּן לִרְאוֹת אֶת הַקָּהָל – קְצִינֵי אֶס-אֶס, שְׂרִידֵי אָדָם אַחֲרֵי קוֹנְטְרוֹל מְמַלְּאִים אֶת הֶחָלָל. הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת בְּלִי
אַתְּ נִמְסֶרֶת מִיָּד לְיָד עוֹבֶרֶת מָעֳרֶכֶת כִּרְכוּשׁ שֶׁנִּמְדָּד לְפִי דַּרְגַּת שִׁמּוּשׁ. עַל פִּי שִׁיטָה אַתְּ מְמֻיֶּנֶת מְכוֹנָה שֶׁמִּזְדַּיֶּנֶת. טוֹבָה תִּהְיִי
