בעקבות שירו של פאריד ״אכילת התמרים״ ‌‌חוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים, מִי יִשְׁאַל אֵיךְ. הָעוֹלָם חָסֵר יֵלֵךְ, אֵינֵךְ. בָּרוּחֹות שָׁרָה מֵרָחוֹק. מַה שֶׁכָּל

תְּפִלָּה בִּכְנַף הַפָּרֹכֶת, בְּנִשְׁמָתָהּ. שִׂפְתֵי כֹּהֵן מְבַקְּשׁוֹת לְרַפֵּא נָפְשׁוֹ מִן הַבְּעָתָה. מִי יוֹדֵעַ מַה מַרְגִּישִׁים כְּשֶׁנִּכְנָסִים הַחַיִּים לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. כֹּהֵן

‌‌דּוֹר בְּקָרוּסֶלָּה מְסַחְרֶרֶת. שְׂדֵה הַקָּמָה הַזֶּה נִכְתָּב בְּשָׂפָה אַחֶרֶת. דּוֹר שֶׁלֹּא שָׁכַח, שֶׁיָּרַשׁ, בַּטֶּבַע הַפְּרָאִי זָרַע מִדְרָשׁ. אָז וּזְמַן פָּז.

‌‌בְּבֵית הַסֵּפֶר אַלְיָאנְס הָעִבְרִית הָיְתָה גִּבּוֹרָה נוֹאֶשֶׁת. זָכַרְנוּ אֶת הַבַּיִת מוּל כְּנֵסִיַּת הַחַבָּשִׁים, רָאִינוּ גְּזֻזְטְרָה שֶׁדִּבְּרָה אֵלֵינוּ בְּשָׂפָה מְרַגֶּשֶׁת. כְּבַעַל

‌‌הַשָּׁמַיִם יוֹדְעִים שֶׁזֶּה זְמָן הִתְהַוָּה וְקָרָה, חוּטִים נִפְרָמִים, תֹּכֶן חַיֵּיכֶם אִבֵּד תָּרְנוֹ בַּסְּעָרָה. הָעֲנָנִים חָשִׁים: נִגּוּן הָרוּחוֹת, יְגוֹן קַרְחוֹנִים נְמַסִּים.

‌‌הַמָּקוֹם וְהַזְּמָן חָבְרוּ, בִּימָה לְהִתְבַּגְּרוּת. הָאֲנָשִׁים בַּשְּׁכוּנָה שָׂרְדוּ מַאֲבָק וְתַחֲרוּת. אֲפִלּוּ הַגַּגּוֹת רָאוּ מֵעַל, נֵס הַקִּיּוּם כְּמַשָּׂא: גִּיגִית, כָּחֹל כְּבִיסָה,

‌‌יֶלֶד סָמוּק, פָּנָיו יִשְׁטֹף. רֶגַע נִצְחִי שֶׁלּא יַחְלֹף. רַחַש הַתְּפִלָּה חָתַר לְאָן, בְּשָׂפָה צְרוּבָה, מְלוּחָה. נִשְׁבַּר נְהִי בַּת הַזְּמָן, אַדְוָה

‌‌בְּבֹהַק שַׁחֲרִית. תֹּף אוֹר שֶׁמַּכֶּה, שֶׁמְּחַכֶּה בָּכֶם. מִבִּפְנִים. שַׁבְרִירִית. לֹבֶן שְׁקִיפוּת סַפִּירִית. נִצָּנִים נִפְדִּים בְּאִישׁוֹן סוּפָה. פֶּרַח בְּשׁךְ הַשְׁכָּמָה. עֵינַיִם.

‌‌הַבַּיִת נִשְׁאַר חָזָק וְנִצְחִי גַּם כְּשֶׁהַיְּסוֹדוֹת הָיוּ חַלָּשִׁים מֵהַזִּכְרוֹנוֹת. אֲבָל הָאוֹר כָּבָה וְקָרָה הַנּוֹרָא מִכֹּל: נִסְגַּר שַׁעַר הָרַחֲמִים, הִתְנַפְּצוּ כָּל

‌‌רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. אַתָּה שֶׁבָּרָאתָ בְּנִגּוּן וּבְמַאֲמָר. בָּנֶיךָ וּבְנֹותֶיךָ שָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֵלַי. בִּקְּשׁוּ שֶׁתִּזְרַח הַשָּׂפָה, הָאוֹצָר. בָּכוּ שֶׁאָשִׁיר לְךָ בְּתַחֲנוּנִים